כבר עמדנו על כך שאופנה היא תופעה היסטורית צרה הממוקדת בתחום הביגוד . פרק זה מתעמק במנגנון האופנה ובמשמעותו החברתית . הוא מציג את "המראה החדש , " הסגנון שעוצב אחרי מלחמת העולם השנייה , התקבל בהתלהבות וחלש על אופנת הנשים לאורך שנות החמישים . רוב הפרק יוקדש לבחינת הדרכים השונות שבהן פעלה ותוארה האופנה בישראל . מצד אחד , האופנה הייתה ענף ייצוא מכניס וסימנה את המודרניות המערבית של המדינה הצעירה ; מצד אחר , האופנה הייתה חלק מן הדגם המהוגן . ואילו הדגם הפשוט , שסימל הזדהות חזותית עם הערכים ההגמוניים , היה אופנת נגד מתריסה . זוהרה של האופנה סתר סתירה נוקבת את התנאים הכלכליים הקשים שפקדו את המדינה בשנים הראשונות לקיומה . כיצד אפוא יושבה האופנה - תחום אליטיסטי , עשיר , בזבזני - עם האתוס הממלכתי הדוגל בצניעות חומרית ואסתטית ? באילו נימוקים הצדיקו ו"הכשירו" מעצבים , יצרנים ועיתונאים את התחום השנוי במחלוקת ?
אל הספר