היושבת בגנים חברים מלןשיבים לקולך השמיעני : ברחו רודי ודמה לןל לצבי או לעפר האי-לים על הרי בשמים : מבוא בשיר הקודם נתגאה הדוד כי רעיה אחת לו , והיא לו לבדו . והנה , כאן הדוד מבקש לאפשר לחבריו ליהנות מרעיתו , לשמוע את קולה ( פס' יג . ( על דבריו אלה תשיב לו הרעיה ברוגז , לכאורה ( פס' יד . ( השיר סוגר את מגילת שיר השירים כצורה מפתיעה : הרעיה משלחת את דודה מעל פניה ; הסיום מרחיק אפוא את האוהבים זה מזו . אך האם היא באמת מגרשת אותו ? ואולי ניתן להבין את דבריה כקנטורן בשיר חזרות על רכיבים מוכרים משירים קודמים : קריאת הדוד "חברים מקשיבים לקולך , השמיעני" ( פס' יג ) מזכירה קריאתו אליה לעיל : "יונתי בחגוי הסלע ... השמיעיני את קולך כי קולך ערב " ... ( ב , יד . ( פס' יד חוזר כמעט מילולית על ב , יז ( וראה במבוא , סע' יח . ( פירוש [ יג ] היושבת בגנים - ללשון ראה לדוגמה בר' יד , ז : Cttt בחצצן תמר . " " בגנים" - ריבוי שירי ; ראה גם "מעין גנים" ( ד , טו (; "לרעות בגנים" ( ו , ב ; לעומת הרישא של אותו פסוק : "דודי ירד לגנו . ( " כינוי זה של הדוד לרעיה מלמד שהיא מצויה בתוך הגן בעוד שהוא מצוי מחוצה לו ( ר...
אל הספר