הביאני אל בית הי-ין ורגלו עלי אהבה : f סמכוני באשי & ות רפדוני בתפוחים ה כי ח 1 לת אהבה אני : שמאלו תחת לרא & י וימינ 1 תחבקני : השבעתי אתכם בנות יתשלם בצבאות או באילות השדה אם תעירוו ואם תעורת את האהבה עד # תחפץ : מבוא היתרון בראיית פס' ד ז כיחידה עצמאית - ולא כהמשך לפס' א ג - הוא שלמעלה שוחחו האוהבים זו עם זה ואילו כאן מדברת האהובה אל בנות ירושלים , כפי שמתברר מפס' ז . הקושי בהנחת עצמאותם של פס' ד ז טמון בפתיחה , בתיבה "הביאני" שאין יודעים לכאורה , מיהו נושאה . אבל דומה שזה קושי מלאכותי , זהותו של הנושא מתבארת מעצם המעשים שהנערה מייחסת לו ( פס' ד , ו . ( זאת ועוד , גם זהות קהלה אינה מתבארת אלא לקראת סוף דבריה בפס' ז : "בנות ירושלים . " לפנינו אפוא , מעין חידה הנפתרת במהלך הדברים . קושי מדומה זה גרם לחלק מן התרגומים העתיקים ( השבעים , התרגום הלטיני הקדום , סומכוס ) לגרוס הביאוני , "ודגלו" בפס' ד , כאילו גם כאן מצווה הנערה על קהלה כדרך שתצווה עליהם בכתוב הבא , אך שכרו של פתרון זה יוצא בהפסדו : הוא משבש את מבנה היחידה , גורם לנתק של פס' ד ה מפס' ו ז ( ועושה אותם לשני רסיסים שאין ביניהם ...
אל הספר