מחברי הסיפורת המקראית אינם מגלים עניין רב בגוף האשה ואינם חולקים עמנו את הגיגיהם על מהות היופי הנשי והגברי . לא כן שירת האהבה המקראית : זו נותנת עינה באשה ובאיש , ובוחנת אותם במבט מדוקדק ( ראה ד , א ז ; ה , י טז ; ז , א ז . ( ובכן , 'האדם המקראי' אינו משפיל עינו ואינו נזהר מל'התבונן על בתולה' ( כלשון איוב לא , א , ( אך המספר המקראי נמנע דרך קבע מתיאורים - בין תיאורי אדם , ובין תיאורי טבע ונוף . הסוג הספרותי - סיפור דרמטי , המצניע את המספר ומניח לדמויות לפעול ולדבר - הוא המכתיב את אופן עיצובן . יופי , ללא כל פירוט , יוזכר בסיפור המקראי שעה שפרט זה נחוץ לעלילה , כאשר הוא משמש מניע לפעולה . יופיה של שרה , דרך משל , לא צוין כשהקורא עורך עמה היכרות ראשונה . רק כאשר צץ ועולה החשש המוצדק שמא תללןח לבית פרעה שם המספר בפי אברם דברים על יפי אשתו : "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" ( בר' יב , יא (; הרושם שהיא מותירה במצרים הרואים אותה רב עוד יותר : "ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד" ( פס' יד . ( הכתוב מפרסם גם את יופין של הנשים בעולות בעל שלוקח דוד ; אביגיל - " והאשה טובת שכל ויפת תאר" ( שמ"א ...
אל הספר