כשם שמגילת אסתר נכתבה ונקראה בהקשר של הספרות החוץ מקרא ת בת זמנה , כך אף נכתבה ונקראה בהקשר של הספרות המסורתית של הקהילה היהודית . מחברה של המגילה וקהל קוראיו הכירו חלקים מן המקרא : התורה , מרבית הנביאים וקרוב לוודאי שגם חלק מהכתובים . למעשה , בתקופת הגלות ולאחריה ( משנת 586 לפסה"נ ואילך ) הוקדשה תשומת לב רבה לספרים שהפכו להיות כתבי הקודש . היה זה בתקופה הפרסית , בהנחייתו של עזרא , שהתורה הוכרזה כמסמך מחייב עבור הקהילה היהודית ששבה ליהודה . סביר שאף ספר נביאים ראשונים עוצבו במהלך תקופת הגלות . האיסוף והעריכה של יצירות מסורתיות וקבלתן על ידי הקהילה היהודית מסמנים את תחילת תהליך הקנוניזציה . בד בבד נמשכה כתיבתן של יצירות הדשות שיוכללו מאוחר יותר בקנון המקראי . טבעי , אם כן , שמחברה של יצירה חדשה כגון מגילת אסתר שאף לקשור את חיבורו אל ספרי המקרא הקדומים יותר , וסבורני שאמנם הצליח בכך , באופן שיתואר להלן . הקשר עם המקרא הוא בעל חשיבות מיוחדת בסיפור גולה , שכן בכך נקשר גורלה של הקהילה שבגלות עם סיפורו של עם ישראל המקראי . מגילת אסתר מציגה סיפור של יהדות פרס , ובהשאלה של כל יהדות הגולה , כ...
אל הספר