לעומת דרכי ההתמודדות הנוקשות עם משוגעים אלימים , משוגעים שלא היוו סכנה לעצמם או לסביבתם ולא פגעו בנפש או ברכוש זכו כאמור בחירות תנועה . היו משוגעים ש " התפרנסו " מקיבוץ נדבות , עובדה שיצרה זיקה תודעתית בין אביונות , שיגעון וקבצנות . לא אחת אנו שומעים על משוגעים שסבבו בחוצות עירומים למחצה או לבושים בצורה מנוגדת לקוד הלבוש הנהוג בזמנם . כפי שראינו , העירום ביסס את הנחת המתבוננים שלמשוגעים אין רגש בושה , ואם כך , סביר שקטגוריות אנושיות בסיסיות וקרומות נוספות מעורערות אצלם . עדויות רבות מתארות את המשוגעים כמי שבשל הרתיעה מהם וממעשיהם הודרו מחברת המבוגרים בני הדעת , אך מצאו את עצמם בחברת הילדים בחוצות . ואכן באיקונוגרפיה של ימי הביניים מופיעה דמותם של המשוגעים לא אחת כשהיא מוקפת חבורת ילדים כפי שהראה םנדר גילמן . עדות לקשר זה ולעירום שנזכר לעיל מצויה ב " ילקוט שמעוני" המזכיר דו שיח בין דוד המלך לאלוהיו בשאלת מקומו של השוטה בעולם : "מה הנאה בשוטה זהי אדם מהלך בשוק וקורע בגדיו והתינוקות משחקין בו ורצין אחריו והעם משחקים עליו זה נאה לפניך ? אמר לו הקב"ה לדוד , דוד על שטות אתה קורא תיגר ? חייך ...
אל הספר