במשך כשלושה עשורים נמשכו מאמצי המתנגדים לדכא את החסידים ולבלום את התפשטות החסידות . בקהילות שבהן הייתה יד המתנגדים תקיפה סבלו החסידים מרדיפות שהקיפו תחומי חיים שונים , החל באיסור לקיים מניין חסידי וכלה בפגיעה במקורות הפרנסה שלהם . לכל אלה נתלוותה תעמולה בכתב ובעל פה שתיארה את החסידות ככת סוטה ולעתים אף זיהתה אותה עם השבתאות . לא ייפלא אפוא שבנסיבות אלה נאלץ רש " ז לעמול קשות כדי לרסן את תגובותיהם של החסידים . דוגמאות למאמציו של רש " ז בעניין זה יש בשתי האיגרות שתובאנה להלן . באיגרת הראשונה , שתאריך חיבורה איננו ידוע , נוזף רש"ז בנערים המשתייכים למחנה החסידי . ואלה דברי האיגרת : הנה לא טובה השמועה אשר שמעה אזני , קול ענות אנכי שומע , מצעירי הצאן אשר השמיעו במרום קולם [ ... ] לשפוך בוז וקלון על כל תופשי התורה [ ... ] אשר אינם מהאנשים השלמים אתנו לומר כי העדה שלנו לבדה קדושה . חס ושלום הס מלהזכיר , כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה . ' ומדוע תתנשאו על קהל ה . ' ההתנשאות של החסידים הצעירים על פני תלמידי חכמים שאינם נמנים עם "אנשי שלומנו" איננה צריכה להפתיענו . מדובר בצעירים שבחירתם בדרכה של ...
אל הספר