לאחר שפרש לפני הקורא את תורת שתי הנפשות יכול רש " ז לשוב ולהידרש לעניין הבינוני . אלא שכדי להציג את תפיסתו בעניין זה הוא נצרך להקדים ולתאר את מדרגות הצדיק והרשע . הצדיק הוא מי שהנפש האלוהית השוכנת בקרבו שולטת ללא מצרים בנפשו הבהמית . לפיכך לא זו בלבד שהוא מקיים בשלמות את כל מצוות התורה , אלא שאין לו יצר הרע . ואולם מדרגת הצדיק היא סגולה מולדת , בבחינת מתנת אל , ואין דרך להשיגה ולו גם ביגיעה מרובה . והנה , גם כשמדובר במדרגת הצדיק נדרשת הבחנה בין "צדיק גמור" ל"צדיק שאינו גמור : " כי הנה צדיק גמור שנהפך הרע שלו לטוב ולכן נקרא צדיק וטוב לו , הוא על ידי הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע . דהיינו למאום מאד בתענוגי עולם הזה [ ... ] מפני היותם נמשכים ונשפעים מהקליפה וסטרא אחרא . וכל מה שהוא מהםטרא אחרא , הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה מחמת גודל אהבתו לה' [ ... ] וכפי ערך גודל האהבה לה , ' כך ערך גורל השנאה לסטרא אחרא והמיאוס ברע בתכלית . שוב מתברר , והפעם ביתר חדות , כי השלמות המוםרית דתית מתבטאת בהתנכרות מוחלטת לכל ההנאות הארציות . התנכרות זו מגיעה עד כדי עמדה רגשית של תיעוב ומיאוס ביחס לתענוג...
אל הספר