פרק 4 מחלתו הגרוטסקית של אבן גבירול: "רביבי דמעךָ"

" רביבי דמעך היו רסיסים ואיכה לא תזמר הזמורה אשר רדפו יגוניך , ונסו עניתיו : הלבבות שכחו ריש 5 והם שטו ועטו בתלאות בניהם עזבו בבר כעורב ולא היה גביענו כים סוף ואולם העלה קצרם ספיחים והנה החלי בלה בשרי 10 עדי היו נזמינו עטרות ובער הקרבים על יקוד אש קרבים – שלחו בהם חליים ואיך לא יהיו אפס ותהו חמסי על חלי כלה שארי 15 ועל הלילה אשית חמסי ואהגה בם כיונים , ואצפצף ולו אראה שחקים ישלחו שי ועפעפי , בהביטי אליהם , שמרתים באמונתי , כאלו 20 חשבתימו אחי ברק – והמה ודמיתים מידּעי עשהאל – באמרי : מה לבוש קדים ? ישיבון : ועת כי העלה שחר דּגליו קרבי שקאו , כי נמלאו טל והיו כבקעות הרכסים ולמה לא תהלל העסיסים מנוסת בן נבט אל תחפנסים " ? ושמחו בם כשמחת בנכסים והיו על כנף רוח עמוסים וילדיהם הניסום כפרסים עדי היו יגונינו חנסים וגם עשו ספיחיהם שחיסים ושם בשאר שארי אש חמסים והיו טבעותינו עכסים ודמינו עצמינו נמסים ומצות הזמן שומרים ועושים עצמות בתלאות הם אבוסים ? ושם אלון בעיני עץ הדסים ! אשר שת אהלי חשך פרושים בשיחי כעגורים או כסיסים  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן