חיים כהן התריע כבר ב 1971 על הפרקטיקה ה'מדאיגה' וה"מבהילה , " כדבריו , הנראית מובנת מאליה לעורכי דין וראשי ההוצאה לפועל כאחד , לפיה " צו מאסר בא בדרך הטבע בעקבות עצם פתיחת ההליכים של הוצאה לפועל . " כזה היה המצב כבר ב , 1971 לפני אישורם של תיקוני החקיקה . נראה כי הפרקטיקה בתחום ההוצאה לפועל הקדימה בחלק מהמקרים את החקיקה , ובמקרים אלה הותאמה החקיקה בדיעבד להתפתחות הפרקטיקה . לתופעה זו יש אישור גם בכמה מהצעות החוק . למשל , בהסבר לתיקון 4 לחוק ההוצאה לפועל נאמר , כי בפרקטיקה ראש ההוצאה לפועל נותן צו לתשלום בשיעורים על פי שיקול דעתו בלבד , בלא שיש לו מידע על יכולת החייב , ועל כן אין טעם בהמתנה לתגובת החייב . בהסבר לתיקון השמיני לחוק נאמר כי למעשה , צווי תשלום בשיעורים ניתנים , כדבר שבשגרה , ללא חקירת יכולת , כך שיש להסמיך את ראשי ההוצאה לפועל להוציא צווים כאלה בלא שישקלו כל בקשה בנפרד . בשתי הצעות התיקון הללו יש משום מתן לגיטימציה בדיעבד לפרקטיקה של צמצום ההפעלה של שיקול דעת וביקורת שהתפתחה בלשכות ההוצאה לפועל . יש בהן היענות לצורכי המערכת של ההוצאה לפועל , ולא דיון עקרוני בשאלת ההצדקה ...
אל הספר