מאסר חייבים – על פי מתנגדיו בני התקופה , הומניטרים , ליברלים של זכויות וסוציאליסטים , ועל פי גישה רווחת בכתיבת ההיסטוריה המשפטית – שימש במהלך הדורות את בני המעמדות הגבוהים כאמצעי להטלת משמעת וכמכשיר לניצולם של בני המעמדות הנמוכים . תיאוריהם של צ'רלס דיקנס ואחרים מציגים את העניים חסרי הכול , שנכלאו בתאים אפלים של בתי סוהר לחייבים לתקופות ממושכות – בשל חובות פעוטים , ללא תנאי סניטציה , ללא אספקת אוכל מינימלית , בלא שזכו לייצוג של עורך דין ובלא שעניינם יישמע בפני שופט קודם למאסרם . מאסר חייבים היה למרכיב חשוב בפרקטיקה המשפטית חברתית בתקופה המודרנית . באנגליה נאסרו למעלה משלושים אלף חייבים בארבעת העשורים שלפני מלחמת העולם הראשונה ובפלשתינה המנדטורית נכלאו אלפי חייבים מדי שנה , כאשר מספר האסירים האזרחיים החייבים עולה בשלבים מסוימים על מספר האסירים הפליליים . המניפולציה המעמדית בתחום מאסר החייבים נעשתה בארבעה מישורים . ראשית , מיסוד מנגנון האכיפה וההוצאה לפועל של פסקי דין , המופנה כלפי גוף החייב ולא כלפי רכושו , אפשר לבני המעמד השליט להטיל משמעת ולאכוף חובות על בני המעמד הנמוך חסרי הרכוש . ש...
אל הספר