בשלהי יוני ובראשית יולי 1948 הושלמו הדיונים והמאבקים מאחורי הקלעים , ובאמצע יולי אישרה מועצת המדינה הזמנית את מינויים של משה זמורה , יצחק אולשן , שמחה אסף , מנחם דונקלבלום ושניאור זלמן חשין כחמשת שופטיו הראשונים של בית המשפט העליון . מבחינות מסוימות מדובר בקבוצה מגוונת למדי – ילידי מרכז אירופה ומזרחה לצד יליד ישראל , בוגרי אוניברסיטאות אנגליות לצד גרמניות , שופט מנדטורי מחוזי לצד עורכי דין ופרופסור המתמחה ב'תקופת הגאונים' – אולם זוהי עדיין קבוצה הומוגנית למדי של גברים , יהודים , אשכנזים , ותיקים בארץ , בגיל העמידה , המקורבים לזרמים המרכזיים בממסד הציוני היישובי ולמפלגות מפא"י , הציונים הכלליים והמזרחי . בין חמשת השופטים הראשונים , ולמעשה בין כל שנים עשר השופטים שמונו במינוי קבוע בעשור הראשון , לא היו אשה , איש עדות המזרח או ערבי . כן לא התמנו ל'עליון' בתקופה זו אנשים המזוהים עם מפלגות שחרגו מהמרכז הפוליטי , כמו מפ"ם , ' חירות , ' ' אגודת ישראל , ' ' פועלי אגודת ישראל' ומק"י . למרות שהועלתה הצעה ברוח זו , לא נקבע בחקיקה מספר שופטיו של בית המשפט העליון , ולאחר מינוי חמשת השופטים הקבועים ...
אל הספר