לאחר שהצגתי את האופציה של מתן מקום למשפט העברי במשפט המדינה , ובטרם אתמודד עם השאלה מדוע לא מומשה , ברצוני להעלות את הסוגיה השנייה – סוגיית מקומו של הדין הדתי בתחום דיני האישות , והאופציות שהתפתחו במסגרתה . החלת הדין הדתי בתחום המעמד האישי לא נוצרה כמובן עם הקמת המדינה או כחלק מהסדר בין דתיים לחילונים ביישוב היהודי שלפני הקמתה . היא נוצרה באימפריה העות'מאנית , לשם הסדרת מקומם של מיעוטים לא מוסלמים במדינה שבה האסלאם היא דת המדינה . הרציונל היה לאפשר מידה רבה למדי של אוטונומיה לעדות הדתיות ובכך לצמצם במידת האפשר את מעורבות השלטונות בסכסוכים פנים עדתיים ואת העימותים בין השלטון העות'מאני לבין המעצמות הנוצריות האירופיות , פטרוניות אותן עדות . החלת הדין הדתי העדתי בתחום המעמד האישי נשמרה , בשינויים קלים , בתקופת המנדט . המבנה הכללי של משטר העדות היה מעוגן בדבר המלך במועצתו , . 1922 הפעם נעשה הדבר פחות מתוך רצון לרצות מעצמות זרות ויותר מתוך כוונת השלטון הקולוניאלי לא ליצור זעזועים שאינם הכרחיים מבחינתו בין העדות בפלסטינה עצמה , ובפרט בין ערבים ליהודים , על ידי שמירת הסטטוס קוו העות'מאני . בשל...
אל הספר