התנגדות , כאמור , היא צורת הטיפול הפסיכואנליטית . ללא התנגדות אין טיפול . ובעוד פרויד עסוק במנגנוני התנגדות ובצורות שונות של התנגדויות , מטופליו ומטופלותיו עסוקים בדימויים העולים בטיפול , ב״זיכרונות״ שהאנליזה מבנה ומעלה למודעות , בין שאלה דימויים שהמטופלת מעלה מתוך שלל חוויות וזיכרונות או דימויים שפרויד מעלה בזמן הטיפול – דימויים המועלים לצורכי הטיפול – דימויים אלה מקבלים ממשות בתודעת המטופלת . הם מהווים את הזיכרונות הנשכחים . הם הבניות נפשיות . פרויד כותב : הדבר שאנו שואפים להגיע אליו הוא תמונה מלאה ומהימנה בעיקרה של שנות חייו הנשכחות של המטופל . אך עלינו לזכור שהעבודה האנליטית מורכבת משני חלקים שונים בתכלית , שהיא מתנהלת בשתי זירות נפרדות , ושמעורבים בה שני אנשים שעל כל אחד מהם מטלת משימה אחרת ... לכולנו ידוע שיש לגרום למטופל להיזכר במה שחווה והדחיק ; והנסיבות הדינמיות של תהליך זה כל כך מעניינות , עד שחלקה השני של העבודה – ביצועיו של האנליטיקאי – נדחק לקרן זווית . האנליטיקאי לא חווה דבר מהדברים שבהם מדובר ולא הדחיק אותם ; ההיזכרות אינה יכולה להיות מטרתו . מה מטרתו ? עליו לנחש , או נכ...
אל הספר