התנגדות של קריאה: המקרה של איש הזאבים

העובדה שמנגנון ההתנגדות מהותי לפסיכואנליזה אינה מפתיעה . זשאק דרידה מסכם ואומר , ״אין מצב אנליטי אם ההתנגדות בלתי ניתנת לזיהוי״ . אך אין פה עניין של זיהוי ההתנגדויות , אלא של המכניזם שבאמצעותו פרויד מייצר התנגדות במטופליו , על מנת לזהות את סוגי ההתנגדות . פרויד מגלה שסיפורו האדיפלי מזעזע מטופלים ומטופלות , וההתנגדות מאפשרת לו לזהות את סוג ההתנגדות ולפעול כלפיה . במובן זה , המרכיב השני , התוכני האדיפלי , מעניק לפרויד את האמצעים לעורר התנגדויות . לו פרויד היה מפרש את התנהגות הנערה הלסבית באופן אחר , ייתכן שהיה יכול לעורר אצלה את ההתנגדות ״הרצויה״ . ייתכן . אך השאלה צריכה להיות : האם פרשנות אחרת של התנהלותה הייתה דורשת שיטה טיפולית אחרת . באופן דומה אפשר להבין את הדינמיקה המתרחשת אצל הקורא / ת של פרויד ולשאול אילו התנגדויות מעוררת כתיבתו של פרויד וכיצד הוא פועל בכתיבתו על הקורא / ת . על מנת לענות על שאלה זו אפנה למקרה של איש הזאבים ואבחן את ריבוי הפרשנויות שפרויד מציע . על איש הזאבים של פרויד נכתב לא מעט , אך ענייננו כאן אינו בפרשנויות השונות אלא בפעולתו של פרויד כפרשן ובצורת כתיבתו כפעול...  אל הספר