עם האמצעים שישראל נוקטת במאבק בטרור נמנים הגירוש משטחי ישראל או ההעברה ממקום למקום של אזרחים פלסטינים החשודים בפעילות טרור . בעבר נעשתה ההעברה אל מחוץ למדינת ישראל , אולם מאז שנת 2002 מדובר בהעברה משטחי יהודה ושומרון אל אזור רצועת עזה ובהגבלות תנועה בתוך שטחי יהודה ושומרון . מלבד גירוש רשמי או העברה , המכונה גם “ תיחום מגורים" יש פעולות שהמדינה נוקטת אשר מזכירות במובנים מסוימים את פעולת הגירוש , למשל ביטול אזרחות או מניעת כניסה לישראל לצורך איחוד משפחות . במאמר זה אסקור את ההבדלים בין כמה אמצעים שישראל נקטה ועדיין נוקטת נגד אזרחים פלסטינים החשודים בפעילות טרור ואעמוד על השלכותיהם ואופן השימוש בהם . בסוף המאמר אציג את עמדתי באשר לגישה הטובה ביותר בעיניי להתמודדות יעילה עם סכנות הטרור . גישה זו עומדת בתנאי המשפט הבין לאומי ופוגעת במידה הקטנה ביותר האפשרית בזכויותיהם של המועברים משטחי ישראל בתנאים של מלחמה בטרור . בראייה היסטורית המשפט הבין לאומי מבחין בין גירוש אזרחים נתיני המדינה לבין גירוש זרים . ההבחנה מותרת כל עוד היא איננה שרירותית ואיננה מבוססת על הפליה אסורה . בד בבד קיימים סטנדרט...
אל הספר