27 . 11 . 1974 שלום רב לך מיכיק , זמן רב מדי עבר מאז שכתבתי לך את מכתבי האחרון , אך הסיבות לכך אינן קשורות לרשלנות . יש איזה קושי בלתי מוסבר בימים אלה להתמודד עם בעיות שמציפות אותי , גם אם הן כלליות ונוגעות לעם שלנו ולא משפחתנו . יש זמנים שאפשר להגדיר בבירור את הזהות האישית כזהות לאומית ונראה לי שאנו נמצאים בזמן כזה . אתה יודע היטב שאיני עוסקת בפוליטיקה והיא גם זרה לי . מאז יום כיפורים , בוויכוחים המרים הראשונים ביני לבין אבא , אני הייתי זו שלא האמנתי באפשרות של שלום בתנאים הנתונים , וכל התיאוריה המלאכותית-פסיכולוגית – שהערבים יהיו נוחים יותר למו “ מ לאחר ש “ ניצחו “ אותנו , עברה מן העולם . הערבים נכנסו לאופוריה ואבד להם ההיגיון עוד יותר מאשר בימים עברו . מבחינה פסיכולוגית מצב של אופוריה הוא המסוכן ביותר לאדם ולסביבה , וכך גם מצבם של הערבים . מאידך , מצבנו לא פחות גרוע , אם כי אנו מפוכחים , ואולי יותר מדי ... ( פה ושם גם נראים סימני דיכאון שהוא ההפך מאופוריה . ( אני מאמינה בתזה הקומוניסטית , שככל שיהיה יותר רע כך גם יהיה יותר טוב . זהו פרדוקס , אך הטוב הזה יעלה לנו הרבה יותר מאשר אנו מ...
אל הספר