מתורתם העיונית של המתורגמנים

יסודם של התרגומים הארמיים הארץ ישראליים לתורה בנוהג שרווח בארץ ישראל בסוף תקופת בית שני ובמאות הראשונות לספירה , לתרגם את התורה לארמית , פסוק פסוק , בסמוך לקריאתה בבית הכנסת בשבת ובחג . מלאכה זו נעשתה בידי מומחים לדבר , המתורגמנים , אשר 1 בכינוי זה אני כולל טכסטים אלה : שה״ת = שרידי התרגום מן הגניזה . על פי : P . Kahle , Masoreten des Westens , II , Stuttgart 1930 [ אני מציין את מספר הקטע באות לועזית ( G-A ) בעקבות המיספור שהנהיג קאהלה . [ ש״נ = הערות השוליים שבכתב יד ניאופיטי ( ראו להלן : ת״נ ) [ הערות אלה מעידות על נוסחי תרגום שונים , שמרביתם לא הגיעו אלינו . [ ת״י = התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל . על פי : דש רידר , התרגום הארמי המכונה תרגום יונתן בן עוזיאל על חמשה חומשי תורה , ירושלים תשל״ד [ מבחינות רבות הוא תופס עמדה מיוחדת במכלול התרגומים הנדונים במאמר , וראו להלן בהערות , 36 , 30 , 21 , 15 . [ 71 תי״ק = התרגום המקוטע . על פי : M . L . Klein , The Fragment Targums of the . Pentateuch , Rome 1980 תי״ק ( פ ) מכוון לכתב יד פריס 110 של תרגום זה . תי״ק ( ו ) – לכתב יד וטיקן . 440 תי״...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)