הסיפור הבא ממשיך מבחינה מסוימת את הסיפור הראשון , ומעביר אותנו מן החתונה עצמה אל חיי הזוגיות שלאחריה . האם אפשר לשמר את האש הלוהטת של רגע הכלולות בתוך שגרת חיי הנישואים ? פעמים רבות נדמה כי הלהט הראשוני של התלכדותם של גבר ואישה שוכך עם השנים , כשהופך היחד לדבר שבשגרה . הדאגה ממצב זה נוכחת עד כדי כך שההלכה מכוונת למינון מינימלי של מימוש חיי האישות , שמתחתיו אסור להגיע . חס ושלום שלא יחיו בעל ואישה ללא חיבוק , ללא זיווג , גם אם המשיכה הטבעית לבדה כבר פחות מושכת לשם . זוהי מצוות עונה . הסוגיה הבאה שלנו מדברת על מצוות עונה של תלמידי חכמים . תכיפות המצווה משתנה בהתאם למקצועות השונים של הגברים שצריכים לממשה . הרי יש מקצועות שמטבעם מאפשרים מרווחים קצרים , ואחרים , אשר מאפשרים רק מרווחים ארוכים יותר . תלמידי חכמים מצווים לפקוד את נשותיהם פעם בשבוע , וכך מובאים הדברים עצמם : כתובות סב , ע : ב " עונה של תלמידי חכמים אימת אמר רב יהודה אמר שמואל מע " ש לע " ש . אשר פריו יתן בעתו ( תהלים א , ג - ( אמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן זה המשמש
אל הספר