האש היא אחד היסודות אשר היו בעבר מאשיות היסוד של החוויה הדתית . היא היתה חלק עוצמתי מהתגלויות אלוהיות רבות , וחיברה שמים וארץ מעל גבי המזבח . היום , החוויה המקרבת ביותר אל אותה אש דתית היא אולי מדורות ל " ג בעומר , שבהן האש הופכת למוקדו של חג . אנחנו מדליקים את המדורה כאן למטה , וחווים את ההשתלחות שלה כלפי מעלה . מרימים אש השמיימה כשזכרו של ר ' שמעון בר יוחאי מרקד במחשבתנו . זה אולי המגע הקרוב ביותר , מבחינת התחושה הפיזית , לאש של הקורבנות על המזבח , על אף כל השוני בין הדברים . נדמה , כי האש האחרונה שחיברה בגלוי בין שמים לארץ , פסקה עם חורבן המקדש והימוג הנבואה , אך לא כך הוא . גם שנים לאחר מכן נותר ערוץ תקשורת של אש בין עולם לעולם , ולא רק אש המודלקת על הקרקע ומקרבת אותנו אל המעלה , אלא גם אש אחרת , שהודלקה דווקא בעליונים וירדה מטה , אלינו . בפרק זה אייחד את דברי לתופעה המרתקת של " עמודא דנורא " - עמוד אש היורד מן השמים ומופיע כאן , על גבי האדמה . מובן שהאסוציאציה הראשונה בהקשר זה היא עמוד האש המקראי , אשר ליווה את ישראל במדבר בצאתם ממצרים , להאיר להם בלילה : וה ' הלך לפניהם יומם בעמו...
אל הספר