רוביק רוזנטל העם היהודי לדורותיו חי , נושם , חושב ופועל בקבוצות ; ולאו דווקא קבוצות משימה אד הוק , אלא קבוצות האופפות את כל ישותו של האדם : השבט , הקהילה , הישיבה , הקיבוץ , המפלגה ( שהיא " בית , ( " בית הכנסת , השכונה . הקבוצות הן תשתית אתוס היחד המשוקע בקיום היהודי ועובר מדור לדור . על כן כמעט שלא נקלטו ביהדות דגמים בולטים של פולחן אישיות האופייני למשטרים פשיסטיים , מחד גיסא , ושל אתוס היחיד העומד לבד לגורלו האופייני לחברה האמריקנית , מאידך גיסא . השרשרת בת אלפי השנים הזו מחזקת באופן טבעי ערכים של שותפות , ערבות הדדית וסולידריות בעת מצוקה , אך יש בה גם סכנות . לעתים אין בה די מרחב פעולה ליחיד ; ולעתים מזומנות היא מלווה בחומות של בדלנות שבה מתהפכים ערכי השותפות וקבלת האחר בשנאת זרים וניתוק . אפשר להסביר את אתוס הקבוצה בהיסטוריה של עם קטן , הבנוי משבטים ובתי אב , מוקף אויבים , שהסולידריות ותחושת הייעוד המשותף וההישרדות המשותפת מעצבות אותו . השאלה היא איך מתורגם האתוס הזה ליישוב יהודי מודרני , מבוסס יחסית , החותר לנורמליות , דהיינו לחברה הישראלית החדשה החיה במדינה הישראלית . האם שרשרת ה...
אל הספר