תלמידי י " א וי " ב יצאו להצגה " גטו " בערב יום השואה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב . הם הפריעו וביזו והרסו יצירה מושקעת בנושא חשוב בתאריך רגיש במיוחד . זה מעציב ומאכזב . אך אין די בעצב ובאכזבה , ועל כן הדבר הראשון אשר ביקשנו לעשות הוא לשאת באחריות . וראוי לשאת בה בבהירות ובקול צלול . כאשר יש הצלחה , רבים נוהגים להתקשט בה וקושרים בין ההצלחה לבין הפעולות שלהם , גם אם מדובר בקשר רופף במיוחד . או אז הקולות הנושאים באחריות נשמעים בבהירות ובקול צלול . ביקשנו לנהוג באותה מידה ובאותו אופן דווקא אל מול הכישלון . כל אמירה בנושא , פנימית או חיצונית , ראשיתה בכך שאנו נישא באחריות לכישלון . שאני אשא באחריות . בבהירות ובקול צלול . אנחנו לא חיכינו ל " חשיפה התקשורתית " או לדרמה במדיה סביב סוגיה זו , דבר שהגיע בעוצמה לאחר כמה ימים . מיד כשחזרו משם התלמידים התכנסנו כולם והתחלנו לעסוק בתיקון הטעות . ראוי להדגיש , זה לא מכשיר לרגע את הכשל . כשלנו ערכית וחינוכית . אולם מי שאינו עושה אינו טועה . אם לא נצא להצגה באמת לא נפריע בה , אך את השבר נפגוש במקום אחר ובזמן אחר - אולי על חוף הים בתל אביב עם צעירים שמוחאים...
אל הספר