קיץ 2011 היה קיץ גועש ורוגש . המונים צעקו ברחובות " צדק חברתי . " אך רק מעט מתוך זה חדר אלינו . הצעקות שנשמעו במרכז תל אביב דעכו והתעמעמו עד שהגיעו למרכז רמלה . אמנם כמעט כולנו השתתפנו בהפגנות ואמנם היה לנו חשוב מאוד שהצעקות יהדהדו גם בראשיהם של התלמידים שלנו , אולם ההצלחה שלנו היתה מוגבלת . הדרישה לצדק חברתי נותרה אשכנזית ותל אביבית , כך לפחות בעיני התלמידים . אפשר כמובן לכלות אין - סוף מילים על הסיבות למרחק הגדול בין תל אביב לרמלה , בהקשר של ההפגנות ובכלל , אך אנחנו לא עוסקים כאן בסוציולוגיה אלא בחינוך . ולכן , מהזווית החינוכית בלבד יש להתעצב גם על העובדה שישנם פערים כה גדולים בין המרכז לפריפריה - חברתית או גיאוגרפית - וגם על העובדה שמערכת החינוך המלאה אי - צדק משתבללת בפני כל שיח או צעקה או אפשרות לשינוי . העובדה שכיכר המדינה רחוקה מ " ברנקו וייס " כמרחק בין שתי ארצות שונות היא חלק מהסיפור של חוסר צדק . דווקא אנשי חינוך , ראוי וטוב שיתבטאו גם בסוגיות אלה של אי - צדק . ואם הן סוגיות הנתונות במחלוקת אזי עליהם להתייחס אליהן באופן מורכב מספיק . הציפייה שאנשי החינוך ייאלמו דום אל מול הרע...
אל הספר