כמעט כל התלמידים שלנו מקדישים חלק ניכר מזמנם וממרצם לכיסוי על צלקת / חולשה / כתם / נכות שיש בהם ( ואולי כולנו עושים זאת . (? רבים מתלמידינו עברו תשע או עשר שנים במערכת החינוך , כאשר כל מה שמעניין אותם בהליכתם לבית הספר ובשהותם שם הוא להסתיר את הסוד . למשל , אחד התלמידים שלנו לא יודע לקרוא באופן סביר , הוא בשלהי התיכון אבל עדיין מתקשה בקריאה בסיסית בעברית , כזו שלומדים עד כיתה . 'ד אין לי ספק שכל מה שעניין את התלמיד בבואו לבתי הספר הקודמים שלו היה כיצד יצליח לשרוד את השיעורים מבלי שהמורה תפנה אליו ותגיד לו משהו בסגנון " בבקשה , חיים ( שם בדוי , ( תקרא לנו את הקטע הבא " . ואז הוא יגמגם וייתקע וכולם יצחקו עליו והוא יובך . או תלמיד אחר , שהגיע בכיתה א ' ובאמת רצה מאוד להצליח . הוא הגיע עם תיק חדש וקלמר חדש ורצון עז לכבוש את העולם . אבל אז המורה כתבה על לוח , כולם העתיקו את שכתבה ואז היא מחקה . ושוב היא כתבה ושוב מחקה והתלמיד לא הצליח לעמוד בקצב . יש לו לקויות והכול קורה מהר מדי . והיתה פעם אחת , שהמורה שאלה את כל התלמידים אם הספיקו להעתיק הכול מהלוח וכולם שאגו יחד " בטח " ורק התלמיד המדובר...
אל הספר