התלמידים מפחדים . מפחדים ממבחן . תמיד נכשלו בו . תמיד גם ייכשלו בו , הם אומרים לעצמם . חיוך אין - סופי ועיניים בורקות ומאמינות של מורה המתיישב לידם מרגיעים וממוססים פחדים . הם מפחדים לישון בלילה בטיול , באוהל המשותף לכולם . פגעו בהם בטיולים קודמים , ובעצם רובם מעולם לא הורשו לצאת לטיול . זה חדש להם . מורים שיפרשו שק שינה על השטיח ליד התלמיד המפוחד ויירדמו לצדו , ישככו את הפחד . אין צורך במילים . הם מפחדים לקשור קשרים קרובים מדי . כולם עזבו והתרחקו בעבר . זה בוודאי יקרה שוב . הבטחות פחות יעזרו . צריך לתת לו יד ברגע הכי קשה - שלו ושלנו . הרגע הוא סיים לקלל ולאיים עלינו . הוא משוכנע שכעת נתרחק . כמו תמיד . אבל אנחנו נשארים קרובים . דוחקים את האגו המבקש לנהל אותנו ומזכירים בקרבה , במעשה ובעיניים שאהבתנו אליו לא פחתה . זה מרגיע . זה נוטע מעט ביטחון . זוקף לתלמיד את גבו הכפוף ומרים את עיניו הנכלמות .
אל הספר