אין סימטריה . אף פעם . וזה הבסיס . נקודות הפתיחה השונות משפיעות לאורך כל הדרך . מנקודת הפתיחה לא מתנתקים לעולם , רגל אחת נותרת נטועה שם , גם כאשר גומאים מרחק . ומה נגזר משם ? כמעט הכול . אנו עשינו את דרכנו בתוך עולם בטוח . רובנו התקדמנו במסלול מטופח ומטפח . במקביל אלינו התקיים המסלול הקשה , הקודר , המפרק והמפורק שלהם . ואז , בנקודה כלשהי על ציר הזמן , הדרכים מצטלבות . אנחנו - בטוחים ויציבים , פוגשים אותם - מתנדנדים ופגועים , וקשה לגשר על הפער . אנחנו משקיעים את כל - כולנו בעבודה ומכינים חוברות עבודה רהוטות ומערך שיעור כובש . והתלמיד נכנס לכיתה , ולא נכבש במערך השיעור . הוא הולך לישון בפינת הכיתה או מפריע בלי להרפות , ואנו מתפלאים ואז כועסים , כיצד ייתכן הדבר !? מתרעמים על כפיות הטובה המעצבנת . ושוכחים כי הוא מהמסלול המקביל . שוכחים שהרגע הוא התגלגל אלינו מבית במצב כאוטי . מבית שבו אין מי שמעיר אותו , אין מי שמתעורר כלל , שהרי גם ההורים עדיין נמים את שנתם או טרם חזרו ממשמרת לילה או יצאו לפנות בוקר לעוד יום עבודה מפרך . מבית ללא ארון בגדים מסודר ; מבית שאין בו מי שהדליק בוילר מוקדם כדי ש...
אל הספר