את שיחת סיכום השבוע בכל יום חמישי בצהריים אנחנו סוגרים בסיפור הצלחה של אחד התלמידים . איילה הציעה לנהוג כך ואנחנו לקחנו את הצעתה בשתי ידיים . אנחנו מבינים היטב עד כמה נחוצות חוויות ההצלחה והחיזוקים החיוביים לבני אדם שבמשך שנים נכשלו וזכו רק לקיתונות אין - סופיים של לעג וביזוי . זו חובה . אך בעיני חשוב מאוד לסייג את המיקום המרכזי של החיזוקים החיוביים . זה טוב ומועיל רק כל עוד זה נשאר שולי לחוויה עצמה . זה תורם רק כל עוד זה מעצים מה שהתרחש ממילא . זה מתחיל להיות רע כאשר זה הופך לעיקר . זה פוגע באדם כאשר הרווח ותחושת ההצלחה נובעים מהחיזוק שהגיע ולא מהמעשה עצמו . השאיפה היא לייצר מצב שבו המעשה הטוב שעשית והדרך החיובית שבה בחרת הם - הם הרווח וההצלחה , ולא השבח שבא בעקבות המעשה או הדרך . השבח מגיע רק כדי להאיר על המעשה עצמו . הוא לא האור , הוא חייב להיוותר הצל . החיזוק תמיד צריך להישאר במידה . תמיד להיוותר בשוליו של המעשה עצמו . כך המעשה הופך גדול באמת והחיזוק עוזר לנו להבין את גודלו . בהקשר זה מתאימים דבריו של הרב קוק מהספר מוסר אביך ( ב , ד : ( והנה נראה אדם אחד , שהוא בעל לב טוב ואוהב צדק...
אל הספר