לא הייתי תלמיד ממושמע . בכלל לא . לאורך השנים שבהן חבשתי את ספסל הלימודים , אמי הלכה לפגישות עם מורים וניסתה לנקות אח רַ י את השברים שהותרתי . בכיתה י , ' כנראה בשל קושי טכני של אמא שלי , או שמא היה זה ניצוץ של תסכול אצלה ממחזורן של ימי ההורים בענייני , היא לא הלכה ובמקומה הלך אבי . בתיכון שלמדתי בו , בדומה למה שקורה אצלנו , נהוג היה לקיים את ימי ההורים יחד עם התלמידים . וכך , מצאתי את עצמי הולך יחד עם אבי לשיחה עם המחנך שלי . לא היו לי שום ציפיות מהשיחה הזו ולא האמנתי שיכול לצאת ממנה ולו משהו טוב אחד . המחנך פתח במונולוג ארכני על אודות חוסר התפקוד שלי , והדגיש שוב ושוב שהבעיה העיקרית שלי היא שאני פשוט לא מגיע לבית הספר . "הבן שלך פשוט לא נוכח " , הוא הבהיר . וצדק לגמרי . מורגל היטב בסיטואציות של מורה המתאונן עלי הסטתי את עיני הרחק מהמחנך ומאבי . חיפשתי סדקים בתקרה שאוכל לעקוב אחריהם , או נקודות שחורות על הקירות שאוכל לספור אותן , ובעיקר - למוד ניסיון בתחום - חיכיתי עד יעבור זעם . המחנך יתלונן , ההורה יהנהן , אני אמלמל משהו על כך שאני מבין שעלי להשתפר , השיחה תסתיים והתלמיד הבא ייכנס ל...
אל הספר