השביתה הגדולה במערכת החינוך באותם ימים התארכה , אך היו מורים שהגיעו לבית הספר וניצלתי את הזמן הזה כדי להכירם . השיחות היו כבדות ומצולקות משנים קשות . לאחר זמן - מה הסתיימה השביתה והמורים כולם הגיעו - מדוכדכים , מוטרדים , רוצים בטובתם של התלמידים , אבל זה בערך הכול . כועסים על העירייה ועל הרשת ועל המנהלים הנוטשים ועל המבנה הרעוע . ועכשיו לך תגייס אותם לעבודה משותפת . לך תחפש משהו חדש לומר להם , הרי כבר שמעו הכול - את המילים הנמלצות ואת הנאומים הנרגשים ואת התקווה שהפעם זה יהיה אחרת , ובואו , יחד , נשלב ידיים כדי שנצליח ... לכן מיעטתי במילים . ניסיתי להישיר מבטים , לזהות ניצוצות , להיות אמפתי , ובעיקר להביט ולצעוד קדימה למקומות האמת , שנכון ללכת אליהם . האמנתי שהם יצטרפו כאשר ירצו וכשיבחרו . שני דברים זכורים לי במיוחד משיחת הפתיחה חסרת הסיכוי הזאת . אני זוכר שאחת המורות אמרה שיש באישיותה קווים אוטיסטיים והיא כבר לא מסוגלת לפרוץ אותם בשביל מנהל חדש , חמישי במספר ; מורה אחרת בחרה לומר לי - מכל הדברים שיכלה לומר בפגישה הראשונה שלי איתה - שיש לה בעיית איחורים : קשה לה להגיע בזמן . היא שאלה אם...
אל הספר