בעודי נוהג בעליות לירושלים , במכונית הליסינג שקיבלתי ממקום העבודה הקודם , עניתי לשיחת טלפון . על הקו היה אביב קינן , מנכ " ל רשת בתי הספר " ברנקו וייס , " שהציע לי לנהל את התיכון ברמלה . השתדלתי להיות מנומס אך החלטי : תודה על ההצעה , אראה זאת כמחמאה , אך היא ממש לא רלוונטית . אביב התעקש וביקש שאגיע לפגישה אחת איתו לפני שאסגור סופית את הדלת הזו . על הפגישה אמר שהיא מעין בקשת עזרה - אולי אוכל לעזור לו למצוא מנהל מתאים אחר - שהרי לגבי ההצעה " ממש לא רלוונטית . " ביום חמישי בצהריים הגעתי אליו לפגישה , שבמהלכה נזרקו לחלל האוויר פעם אחר פעם המילים שליחות , קריאה לדגל , אתגר גדול , תחושה של משמעות . בסופה אמרתי שנראה שההצעה שלו בכל זאת לא רלוונטית , אבל אחשוב עליה במהלך סוף השבוע ואתן לו תשובה ביום ראשון . אבל כבר אז נפתח הפתח . אז , דומה , נזרעו הזרעים . ביום ראשון , אחרי שכבר עדכנתי את המעסיקים שלי , הודעתי לאביב שהחלטתי לקבל עלי את התפקיד . לא ידעתי מה זה אומר באמת ובמה זה כרוך , אבל משהו בלבי אמר לי להסכים . אז הסכמתי .
אל הספר