מתקופת האירוסים זכור לי סיפור מאוד מיוחד . כשהתארסתי עם הרבנית צפיה , עלתה בדעתי המחשבה לנסוע לחברון להתפלל במערת המכפלה , כי עד אז לא הייתי בחברון . זה היה עוד בתקופת המנדט , בשנת , 1935 תרצ " ה . רציתי להתפלל שם עם ארוסתי . ניגשנו בשעת אחר הצהריים ליד שער יפו , שם עמדו אוטובוסים שנסעו לחברון . עלינו לאוטובוס לחברון בלי לחשוב הרבה , ומבלי לקחת בחשבון את הסיכונים והבעיות של החזרה משם . חשבנו שנחזור עם אותו האוטובוס שנסע מירושלים לחברון , מה גם שהייתי בטוח שיהיו בו עוד יהודים . עלינו לאוטובוס , והנה ברגע שיצא מירושלים והגיע ליד בית לחם , הרגשנו איזה רחש בין כל הערבים שנסעו באוטובוס הזה . רחש שאינו מבשר טובות . הרבנית צפיה הבינה ערבית והיא אמרה לי שהמצב מסוכן מאוד . האוטובוס כבר עבר את בית לחם לכיוון גוש עציון , והיא אמרה שהערבים מדברים ביניהם שהם ייקחו אותה ויחסלו אותי . הם כמובן לא ידעו שהיא מבינה ערבית . לא היתה לנו בשלב זה כל ברירה . שתקנו . חששנו שאם נאמר שאנחנו רוצים לרדת באמצע הדרך , הם יתקפו ויהרגו אותנו . ערביי חברון וכל האזור היו ידועים מאז ומתמיד כפורעים הגדולים ביותר בארץ , ו...
אל הספר