פרשה זו כקודמתה פותחת ברעיון התשובה ( ד , ג ד , ( והדיו נשמעים גם בהמשכה ( פס ' יד , יח . ( אולם זהו מוטיב משני הבא כרקע לעיקר , חזון הפורענות המתקרבת , כיוון שישראל לא שעו להטפות הנביא ולא פייסו את זעם האל ( פס' ח . ( ואכן , בעוד שמשפט התנאי החותם את הפרשה הקודמת ( ד , א ב ) חיובי וכולל הבטחה - "אם תשוב ... והתברכו , " הרי שהתנאי הפותח את פרשתנו שלילי וכולל איום - "ואל תזרעו ... פן תצא כאש חמתי" ( ג ד . ( בעוד הפרשה הקודמת מסתיימת בתקווה ובהבטחת אושר לישראל , שכן יש סיכוי שישובו מעוונותיהם ( ד , א ב , ( מתאפיינת פרשתנו בנימת יאוש , המשתקפת גם בסיום - תיאור בת ציון העייפה להורגים , משום שלא שינתה דרכיה ( ד , לא . ( הפרשה נבדלת מקודמתה גם בדימויים החדשים שבה . הם אינם רומזים למוטיב של גט הכריתות השליט בפרק ג . ועוד הבדל , הדברים מופנים רק ליהודה ולירושלים ( הכותרת בפס ' ג , הגזורה מפס' ד ) בלי לכלול גם את ממלכת ישראל ( כבפרק ג . ( גם מבחינת רכיביה שונה הפרשה מקודמתה : כולה נבואות של ירמיהו , ואין בה קטעים מאוחרים שנכתבו כפרשנות לנבואותיו , פרט למלים בודדות של עורך . כגון הלשון "כי " שבר...
אל הספר