פרק מד מהווה חוליה מקשרת בין חזון המקדש ובנייניו לבין סדרי הפולחן . תחילתו בפסקה ' חזונית ' > פס' א ח המקבילה מבחינת ניסוחיה לזו שבתחילת פרק מג . אלא ששם הפתיחה התייחסה למתן משמעות כוללת למקדש ולטקסי חנוכת המזבח . כאן הפתיחה מתייחסת לקביעת משרתי הבית מזה ולנוהגיהם הקבועים מזה . הפרק מהווה דוגמה לבניית יחידה מתוך פסיפס של נושאים ופסקות . הנושא המשותף לכל הפסקות הקצרות קשור בשורש בו " א . אך אין זה המכנה המשותף היחיד . מגמת חלק מן ההוראות למנוע את חילול הקודש : התוצאה של הכנסת נוכרים לתחום המקדש היא "לחללו את ביתי" ( פס' ז ;( המטרה של החלפת בגדי הכוהנים בצאתם אל החצר החיצונה היא "ולא יקדשו את העם בבגדיהם" ( פס' יט . ( חלק מתפקיד הכוהנים הוא "ואת עמי יורו בין קדש לחל ובין טמא לטהור יוךעם" ( פס' כג . ( האיסור להתקרב למת מנומק בטומאה : "ואל מת אדם לא יבוא לטמאה" ( פס' כה . ( קביעות אלו נועדו למנוע פגיעה במקדש , לדאוג לטהרת הכוהנים ולמנוע טרחה יתרה מן העם העלול לבוא במגע עם הקדושה היתרה . הפרק נתחבר מצירוף של יחידות עצמאיות . כל אחת עוסקת בעניין אחר . הן חברו יחד משום זיקתן לסדרי הכניסה למקד...
אל הספר