בתקופת תיעוש הקיבוצים ובקיבוץ שקרסל ( 1974 ) מנתח , כבר אפשר להראות את הנהירה מתפקידי ריכוז ענפים חקלאיים לתפקידי ניהול אדמיניסטרטיבי — בעיקר לתפקיד מרכז המשק , שהוא גם יו"ר ועדת המשק — ומשם ללימודים , לניהול תעשייתי ולתפקידים בתנועה ובאזור . קרסל מציין גם את הנהירה מעבודה במערכת החינוך לתפקידי אדמיניסטרציה ( תפקיד מזכיר ) ומשם ללימודים , לשליחות בחו"ל ולעבודות חוץ . הוא דן בצמיחתם של המומחים המקצועיים בניהול , כאשר הוא מבחין בין התחום הכלכלי לבין התחום החברתי , החינוכי והתרבותי . קרסל מסביר את הדומה ואת השונה בין שני סוגי המנהלים : מי שנבחרו לתפקידי האדמיניסטרציה מועדים היו לשוב ולהיבחר אליהם פעמים נוספות , משמע להגיע שוב לעמדת הכרעה בענייני הזולת ... מעמדם בעת כהונתם המשותפת במזכירות הקיבוץ והתפתחותם המקצועית העתידית לאחר מכן , מותנים בגיבוי הגומלין שנותנים הם זה לזה ... יחסי התלות בין שתי הקבוצות מתבלטים בכל זאת כבלתי שווים . קידומם האישי של מנהיגים משקיים תלוי פחות בגיבוי גורמי החינוך והחברה , מכפי שנזקקים גורמי החינוך והחברה החפצים בקידום מקצועי , בגיבוי גורמי המשק . אסימטרייה זו ...
אל הספר