עם תום המלחמה פרצו גילויים רבים של תסיסה ומחאה גם ביישובי הקבה"מ . המחאה הייתה מופנית קודם כל נגד דיין , אך גם נגד הנהגת מפלגת העבודה בכלל ובמידה מסוימת גם נגד ההנהגה הפוליטית של הקבה"מ , יותר נגד גלילי ופחות נגד אלון . היו מעט תביעות להתפטרותם ויותר מזה הבעת אי שביעות רצון מהתנהגותם כחברי ממשלה ומנהיגי הקבה"מ . נמתחה ביקורת חריפה על מסמך גלילי והיו גם השגות וערעורים על דרכו המדינית של הקבה"מ . התסיסה והמחאה באו לידי ביטוי באסיפות בקיבוצים , במכתבים למזכירות הקבה"מ , ברשימות בבקיבוץ , בדרישה לכנס את המוסדות הרחבים של הקבה"מ , מרכז ומועצה , ובהתכנסויות עצמן . חברים רבים טענו בכתב ובעל פה , וקיבוצים שלמים אמרו בהחלטות אסיפותיהם , שבקבה"מ לא היו מספיק בירורים פוליטיים , לא נעשה בו חשבון נפש של ממש , אין בו התחדשות רעיונית והוא אינו מנהל מאבקים עקרוניים . הקבה"מ לא נאבק נגד מינויו מחדש של דיין לשר הביטחון ולא למען ריענון כללי של ההנהגה . הקבה"מ קונפורמי מדי להנהגתו הפוליטית ולהנהגת מפלגת העבודה ; סמכות המנהיגים הוותיקים נשחקה לא מעט ונאמר כי קיים ניכור בין מזכירות הקבה"מ לבין היישובים . יש...
אל הספר