לאחר המלחמה מצאה ישראל את עצמה במציאות חדשה : נושאי החוץ והביטחון , בעיקר המדיניות כלפי השטחים ובתוכם . עלו לראש סדר היום הלאומי ; הון רב ועלייה גדולה זרמו לארץ והמיתון התחלף בתוך זמן קצר בגיאות כלכלית ; על קווי הפסקת האש עם מצרים וירדן התנהלו קרבות התשה שבהם נהרגו מאות חיילים ואזרחים ישראלים . ביוני 1967 החליטה הממשלה להציע למצרים וסוריה לסגת לגבולות הבינלאומיים תמורת שלום . בספטמבר של אותה שנה החליטו מדינות ערב בפיסגה בחרטום בירת סודן , כי לא יהיה מו"מ עם ישראל , לא הכרה בה ולא שלום עמה . בנובמבר 1967 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 242 שקראה לנסיגת ישראל משטחים שכבשה , לשים קץ למצב הלוחמה ולהכיר בריבונות כל המדינות באזור ובזכותן לחיות בשלום בגבולות בטוחים ומוכרים . ההחלטה נהפכה מיד לסלע מחלוקת בין ישראל לערבים . הערבים טענו כי ההחלטה קוראת לנסיגת ישראל מכל השטחים ואילו ישראל טענה כי הכוונה היא לנסיגה מחלקם . יומיים אחרי קבלת ההחלטה מונה הדיפלומט השוודי יארינג לשליח האו"ם במזרח התיכון במטרה לתווך בין הצדדים ולהביא להסדר . באוקטובר 1968 החליטה הממשלה — בתגובה ללאווים של חרטום וע...
אל הספר