במערכת רב מפלגתית יש למבנה המערכת השפעה על מצבה וכיוון התפתחותה של המפלגה היחידה . המבנה — שמאפייניו העיקריים הם מספר המפלגות , יחסי הכוחות ביניהן והמרחקים הפרוגרמטיים ביניהן — יוצר אילוצים ייחודיים עבור כל מפלגה . במדינות הדמוקרטיות מוכרים כמה מבנים טיפוסיים ( מודלים ) של מערכות מפלגתיות . הידועים שבהם : המודל הדו מפלגתי או דו גושי שמצוי בבריטניה וארה"ב , המודל הרב מפלגתי ( מספר רב של מפלגות קטנות ובינוניות כמו בצרפת ואיטליה אחרי מלחמת העולם השנייה ) ומודל המפלגה הדומיננטית . את מבנה המערכת המפלגתית בישראל משנות השלושים עד למהפך 1977 מקובל להגדיר כמודל של מפלגה דומיננטית . לפי חוקר המפלגות דיוורז'ה , המקובל כסמכות מרכזית בתחום , מאפייניה של המפלגה הדומיננטית הם , היותה גדולה יותר במידה ניכרת משאר המפלגות ( בלי שיהיה לה רוב מוחלט , ( והיותה מזוהה על ידי רוב הציבור , גם מי שאינם מצביעים עבורה , עם התקופה , רעיונותיה וסגנונה . מערכת שבמרכזה מפלגה דומיננטית היא יציבה לאורך זמן והתנודות האלקטורליות בה הן קטנות יחסית ולא מסכנות את המשך שלטונה . מפלגה זו , שהאחריות לשלטון נופלת קודם כל עליה ...
אל הספר