עם הקמת מפ"ם קיוו כל מרכיביה כי עם הזמן יצטמצמו ההבדלים בין החטיבות והן יתבטלו כמעט מאליהן . בשנה וחצי הראשונות לקיום המפלגה נראה היה כי התקווה תתממש . החטיבות התקיימו כמעט רק קיום פורמלי . לא היו התכנסויות חטיבתיות לצורך גיבוש עמדה והשגת רוב למענה במוסדות מפ"ם ולא היו הצבעות חטיבתיות מובהקות . החל ממחצית 1949 או סופה מתחיל תהליך של התגבשות חטיבתית שקשה להצביע על גורם או אירוע יחיד שאחראי לו . גורמי הרקע היו שניים : ראשית , ההבדלים האידיאולוגיים והפוליטיים שלא הצטמצמו אלא החריפו ; שנית , העובדה שלכל חטיבה היה בסיס כוח עצמאי — הקיבוץ המאוחד לחטיבת אחה , ע" והקיבוץ הארצי לחטיבת השוה — צ" שלחטיבה האחרת לא הייתה נגישות אליו . איחור שתי התנועות הקיבוציות לא עמר על הפרק . חילוקי הדעות הנמשכים הביאו לכך שהנהגות שתי התנועות הקיבוציות ניהלו דיונים פוליטיים ומפלגתיים בתוכן , וכפועל יוצא התגבשו הסכמות חטיבתיות לפני הדיונים במוסדות מפ"ם . חילוקי הדעות בין חטיבת לאחדות העבודה וחטיבת השומר הצעיר במפ"ם נגעו לארבעה נושאים פוליטיים ואידיאולוגיים : המידה והאופי של ההזדהות עם ברית המועצות והקומוניזם הבינ...
אל הספר