בצלן של הפירמידות: יחסי ישראל–ארצות הברית בשנים 1973-1969 על רקע הסכסוך המצרי–ישראלי

יהודה א' בלנגה ב 27 בינואר , 1969 במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בתפקיד נשיא ארצות הברית , אמר ריצ'רד מ' ניקסון : " אני מאמין כי דרושות לנו יזמות חדשות ומנהיגות חדשה מצד ארצות הברית במגמה לצנן את המצב במזרח התיכון . האזור נראה בעיניי כחבית אבק שריפה מסוכנת מאוד . יש לפרק את המרעום שבה " . ואכן מפרוץ הסכסוך הישראלי–ערבי בשנת 1948 ועד ינואר , 1969 התפוצצה חבית אבק השריפה המזרח תיכונית פעמיים , בהפרשים של כמעט עשר שנים . אולם הייתה זו ההתפוצצות ב 5 ביוני 1967 שהייתה קו פרשת מים בתולדות האזור . בתוך 132 שעות הצליחה ישראל להביס את שלושת הצבאות של שכנותיה – מצרים , סוריה וירדן – ולגרום להן אבדות כבדות בחיי אדם , בציוד צבאי , ויותר מכול – בשטח . בתום שישה ימי לחימה השתנו פני המזרח התיכון ללא הכר . תוצאות המלחמה לא שיפרו את אי היציבות אלא קיבעו עוד יותר את הסכסוך הערבי–ישראלי . ישראל שקעה באופוריה , ואילו העולם הערבי שקע במסע של הכאה על חטא . ברם , שום מדינה בעולם הערבי לא נפגעה ממלחמת הבזק כפי שנפגעה החברה המצרית . מצרים נתפסה הן בעיני עצמה הן בעיני חברותיה לקואליציית המלחמה כאחראית העיקרית ל...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן