ביום רביעי 10 באוקטובר אחרי הצהריים היה ברור כי שבעה מטוסי 'אל על' לא יוכלו להטעין את כל הציוד המתכלה הדרוש . אחרי התייעצויות בין ראשי קבוצת ושינגטון הוחלט אפוא שישראל תקבל אישור ותמיכה מממשלת ארצות הברית להעסיק חברות שכר פרטיות להעברת הציוד הנוסף . הפנייה למטוסי שכר הפכה לכישלון צורב . אף חברת שכר לא הייתה מוכנה להסתכן בחרם ערבי או לסכן את מטוסיה באזור הנתון במלחמה . משרד ההגנה היה יכול ללחוץ על חברות השכר הנשענות על עסקי הפנטגון , אבל הוא לא חש דחיפות בכך מפני שהעריך כי לישראל עדיין היה מלאי לשבועיים - זמן ארוך מכל תחזית של פעולות צבאיות . משרד התחבורה ( שהיה האפשרות האחרת ) רצה להישאר מחוץ לעימות הצבאי . במשך יום שלם גלגלו שני המשרדים בזריזות את הכדור זה למגרשו של זה . הן הפקידות במשרד החוץ והן הפקידות במשרד ההגנה לא קיבלו בהתלהבות את החלטת הנשיא , ובייחוד את הרכבת האווירית , מחשש לתוצאות בעולם הערבי . נוסף על כך , משרד ההגנה חשש שמשלוחים מיידיים של ציוד כבד יילקחו מהיחידות הקרביות האמריקניות . אני לחצתי לחידוש האספקה , כפי שאמנם דרשה האסטרטגיה שתוארה לעיל . אבל רציתי לעשות זאת בדר...
אל הספר