עד סוף העשור הראשון של המאה העשרים חדל להתקיים מכל בחינה מעשית הקונצרט האירופי , שקיים את השלום במשך מאה שנים . המעצמות הגדולות השליכו עצמן בקלות דעת עיוורת אל מאבק דו קוטבי שהוביל להתאבנותן בשני גושי כוח , בדומה לתבניתה של המלחמה הקרה חמישים שנה אחר כך . מכל מקום היה הבדל אחד חשוב . בעידן הנשק הגרעיני תהיה מניעתה של מלחמה יעד חשוב של מדיניות החוץ , ואולי יעדה העיקרי . בראשיתה של המאה העשרים עדיין היה די בקורטוב של קלות דעת על מנת להכריז על מלחמה . לאמיתו של דבר , כמה הוגים אירופים טענו שלשפיכות דמים מזמן לזמן יש השפעה מטהרת , הנחה נאיבית שהתנפצה באכזריות במלחמת העולם הראשונה . במשך דורות התווכחו ההיסטוריונים מי צריך לשאת באחריות לפרוץ מלחמת העולם הראשונה . אבל אי אפשר להטיל על מדינה אחת ויחידה את האחריות הבלעדית למירוץ המטורף הזה אל האסון . כל המעצמות הגדולות תרמו את חלקן לקוצר הראות ולחוסר האחריות ועשו זאת בשאננות שלעולם לא תהיה עוד בגדר האפשר לאחר שהאסון שהמיטו נכנס לזיכרון הקולקטיבי של אירופה . השתכחה מהם אזהרתו של פסקל בהגיגים - אם הכירו אותה כלל ועיקר - "אנו רצים מבלי משים אל תוך...
אל הספר