בפתח הדברים נקרא המוטיב מערכת רכיבים מיטיבית . מערכת היא תבנית מורכבת ודינאמית שחלקיה נתונים בזיקות על-פי עקרונות מוגדרים . אף המיטיב הלא מעדנת , שכן , כל מוטיב הוא תבנית המארגנת מספר מה של אלמנטים , ובכולם חוזר יסוד אחד המגדיר את זיקתם זה לזה והוא משמש עיקרון על-פיו פועלים האלמנטים כולם במשותף , ובכך הם קונים מעמד של " שלם" ( מערכת ) . לכל מערכת שני פנים : "הפן הסי נכרוני" וה"פן הדיאכרוני , " שהם לאמיתו של דבר פונקציה של זוית הראות דרכה נתפשים רכיבי המערכת . ה"פן הסינכרוני" של המערכת , ה ו א מימוש התבוננות חללית ברכיבי המערכת כולם , התבוננות הלוכדת באורח סימולטני את כל רכיבי המערכת , ורואה בהם גוש אחד , "שלם "ה . " פן הדיאכרוני" של המערכת , הוא מימוש התבוננות לי ניארית ברכיבי המערכת , התבוננות הרתוקה לסדר בואם של רכיבי המערכת לאורכו של "ציר האבולוציה . " הואיל והמוטיב אף הוא מערכת רכיבים , אף בו נמצא את הפן הסינכרוני ואת הפן הדיאכרוני . מכאן : הפך הס י ננ ל ו נ . י של המרטי ב emnrm במעמד רכיבי המוטיב כולם בתורת יחידה שלמה , מעמד המושג על ידי תפישה סימולטנית ( שאינה רתוקה לרצף הדיאכרו...
אל הספר