רוב הלקחים שדנו בהם גלומים בסיפור הבא . לפני כשבע שנים , חברה בינלאומית גדולה מאוד הפכה את העולם בחיפוש אחר בית ספר למנהל עסקים , אשר יוביל תוכנית מנהיגות 400-ל המנהלים הבכירים שלה . בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת קולומביה ( שבו אני חבר סגל ) צלח את דרכו לרשימת המועמדים הסופיים . דיקן התוכנית למנהלים ביקש ממני להוביל את הניסיון שלנו לזכות בתוכנית . מיותר לציין שזכיה בתוכנית היתה עניין בעל חשיבות רבה . בתחרות נותרו שני בתי ספר , ואני התבקשתי לטוס למטה החברה לפגישת ה”עימות” הסופי . פגשתי שם ועדה חמורת סבר ואווירה נכאה . על אף שחברי הוועדה היו אדיבים מאוד , אף אחד מהם לא חייך . כל העיניים בחנו אותי , וחשתי באגלי זיעה נוטפים במורד גבי מרוב מתח . אחרי שיחת נימוסים קצרה , יו”ר הוועדה ( נקרא לו סאם ) שאל אם הכנתי מצגת . אמרתי “ כן” בהתלהבות , ועמדתי לקפוץ לרגלי ולהתחיל בנאום , אבל סאם עצר בעדי . “ לפני המצגת , ” הוא אמר , “ אני רוצה לשאול אותך משהו . ” חשבתי שכוונתו לשאלה אישית , כמו איפה אני גר או האם יש לי כלב .... אבל שאלתו הייתה עסקית גרידא : “ למה שנבחר בקולומביה ” ? אבוי . זה היה רג...
אל הספר