השנים העוברות לא היטיבו עם משפחת זינאתי . הבן שאול הקים משפחה בנהריה והשתקע שם . הדבר הזה ציער מאוד את אביו , שקיווה להעביר אליו את האחריות , האדמה והמסורת . אבל משפחת אשתו של שאול חשבה אחרת . שאול מת בלא עת מדום לב והוא בן , 51 ונקבר בנהריה . מרגלית החליטה שלא להינשא , והקדישה את חייה לטיפול בהורים , וכן סייעה לאביה בשמירה על בית הכנסת העתיק ובפתיחתו לתיירים ולמבקרים . בדידותם המתמשכת כמשפחה יהודית יחידה בכפר היוותה , מצד אחד , מעין "אטרקציה" למבקרים , אולם מצד שני ניתקה אותם למעשה מחיי קהילה יהודית פעילה . הממסד הדתי - משרד הדתות , ואגף הרבנות הממונה על המקומות הקדושים , הקשיחו ליבם כלפיהם . יוסף זינאתי הוכר כעובד משרד הדתות , אולם השכר ששולם לו ( כעובר ברבע משרה ) היה מחפיר , ולא הספיק לכלכלתה של המשפחה . כאשר החמירה נכותו לא יכול עוד יוסף לבצע עבודה כלשהי , ובמשך שנים מילאה מרגלית את מקומו בתחזוקת בית הכנסת ובהצגתו למבקרים . ביתם לא תוחזק כלל , ומצבו הלך והידרדר עם השנים . בביקור מקרי של גרשון פרדקין לאחר זמן רב בפקיעין ראה האיש את מצבם והזדעזע ממראה עיניו . אריה , מצידו , התמיד בש...
אל הספר