מיד עם עלייתה החלה ציפורה לעבוד כאחות , ובחרה בעיקר במשמרות לילה , כדי שתוכל לטפל בילד המרותק למיטתו וזקוק לאמבטיות שמש ומסאז'ים בשעות היום . ציפורה : "כל המרפאה היתה שולחן אחד קטן עם כמה צנצנות ובקבוקים . בקיץ היה השולחן עומד מחוץ לדלת הצריף , כי לא רצינו מגע עם החולים שיש להם חום . במקרים שהיה יורד גשם חזק על יד הדלת הייתי פותחת את המטרייה , בידי האחת החזקתי את המטרייה וביד השנייה חבשתי את הפצע . במקרים יותר קשים היה החולה מחזיק את המטרייה . מביוב לא ידענו בכלל , כשם שלא ידענו מחשמל וממים [ זורמים . " [ תחילה עבדה בקופת חולים בתל אביב . אחר כך נשלחה להיות חובשת ראשונה ב"הדסה" ירושלים . אריה . "שם כבר הלכתי לבית הספר , וידוע לכם הסיפור על הקביים שבהם דידיתי לבית הספר , אפילו הייתי רץ איתם , ואכזריותם של הילדים שהיו גונבים את הקביים . יום אחד הלכתי לביה"ס והילדים בהפסקה הגדולה גנבו לי את הקביים , ונשארתי לעמוד על יד הקיר ולא יכולתי לחזור לכיתה , וזה כל כך הכאיב לי ובייש אותי , שהחלטתי : יותר אני לא אלך על קביים . יותר אני לא מוכן להתבזות . אני מוכן לזחול , אבל לא על קביים . וחזרתי הבית...
אל הספר