עיון בהתפתחותה של היצירה ובדרך עיצובן של הדמויות מחייב התייחסות למערכות התרבותיות השונות שתרמו לגיבוש עולמו הרוחני של מארסל פרוסט . בחלקו הראשון של ספר זה ניסינו להעריך את מידת השפעתם של סופרים , ציירים , מלחינים ופילוסופים על האסתטיקה והסגנון של היצירה , ואילו באשר לצד היהודי שבה , ראוי להתייחס לחוקרים בתחום מדעי היהדות , תחום שזכה להתפתחות מרשימה במאה ה , 19 בעקבות התנופה בחקר תרבויות המזרח הקדום ומצרים העתיקה . בפרק זה נדון רק באותם היסטוריונים שהוזכרו על ידי פרוסט , כגון ז'יל מישלה וארנםט רנאן . פרוסט הוקיר אותם בזכות האינטואיציה שאיפשרה להם לעקוב אחרי התהוותם של תרבויות ועמים , כשם שהוא עצמו עסק בהתהוות - התהוותה של התודעה האסתטית והכתיבה . פרוסט נהג בתחילת דרכו לחבר "פאסטישים" פארודיים , לדבריו כדי להשתחרר מקסמו של סופר זה או אחר ; לטענתו גם סייעה לו דרך כתיבה זאת לעמוד על ייחודו שלו כאמן . כך נהג גם לגבי מישלה ורנאן . בדומה לבאלזאק ולוואגנר , גילה גם מישלה בשלב מאוחר למדי שיצירותיו הבודדות עשויות להשתלב ליריעה אחת גדולה , ודבר זה מעיד , לפי פרוסט , על אמיתותו ותוקפו של החזון . ...
אל הספר