בחלק זה שלושה פרקים . בפרק חמישה עשר נעסוק בשני חכמי הלכה שהשפיעו על ברקוביץ , בעיקר בעיצוב גישתו העיונית בתחום מחשבת ההלכה , ונבחן גם את השפעתם על דרך פסיקתו ההלכתית . תחילה נעסוק בהשפעתו של מי שהוגדר על ידי ברקוביץ כמורו ורבו , הרב יחיאל יעקב ווינברג . במקרה זה הקשר , ההשפעה ואף ההשראה של המורה על תלמידו גלויים ומובנים . אף שעמדנו כבר על קשר זה במהלך פרקי העבודה , נבקש להציג בסיכום זה כמה נקודות מרכזיות של זיקה והשפעה בין הרב לתלמידו . לעומת זאת , השפעתה של דמות אחרת , הרב משה שמואל גלזנר , שאותו , כפי הנראה , לא פגש ברקוביץ מימיו , היא חידתית . גלזנר הציג בהקדמה ובפתיחה לאחד מספרי ההלכה שלו דברי הגות בנוגע למהותה ולתפקידה של התורה שבעל פה . הדמיון בין גלזנר וברקוביץ בנושא מעמדה , כינונה ואופייה של התורה שבעל פה הוא מרתק , דבר המעורר את השאלה , באיזו מידה שאב ברקוביץ את רעיונותיו מפוסק זה , או שלפנינו מקריות מפתיעה ? בפרק שישה עשר נעסוק בזיקה ובמערכת היחסים שבין ברקוביץ לבין רבנים וחכמי הלכה בארצות הברית . תקופה זו , של כמחצית יובל שנים , הייתה הפורייה ביותר מבחינת כמות הספרים והמאמר...
אל הספר