פרק רביעי: קדימותו של ההיבט המוסרי בהלכה

אחת התופעות הבולטות שבהן נתקל כל המעיין בכתבי ברקוביץ , הן בתחום ההלכה והן בתחום מחשבת ההלכה , היא העיסוק האינטנסיבי שלו בערכי המוסר . בניגוד לתיאורטיקנים של ההלכה שעסקו בנושא דת ומוסר , בעיקר ברמה עיונית מופשטת מנקודת מבט חיצונית לבית המדרש , ביקש ברקוביץ להתמודד עם מתח זה מבפנים , תוך כדי עיסוק בסוגיות תלמודיות ובנושאים מספרות השו"ת לסוגיה . התמודדות מסוג זה נוגעת בבעיות רגישות , לעתים גם מביכות , בעיני יהודי שומר מצוות הנדרש להתמודד עם סתירות שמתגלות בין הנורמות ההלכתיות שהוא מחויב להם מחד גיסא , לבין ערכי המוסר שהוא מכפיף את עצמו אליהן , מאידך גיסא . ברקוביץ דן בנושא הלכה ומוסר משני היבטים שונים . ההיבט הראשון הוא הרחבת ההלכה באמצעות עקרונות מוסריים , כמו : דרכי שלום , עשיית הישר והטוב , מידת חסידות , לפנים משורת הדין ועוד . במקרים אלו אכן מדובר בהרחבה של ההלכה על ידי כללים מנחים , " שאין להם מקור מפורש בהלכה , ואשר חז"ל קבעו אותם על יסוד עיקרי מוסר כלליים המצויים בתורה . " ההיבט השני הוא העיסוק בסוגיות שבהן השיקולים המוסריים מצויים בעימות עם שיקולי הלכה . חשוב להעיר שעימות מעין זה...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד