בפרק זה העוסק בהתפלגות דו-ממדית הצגנו בין היתר את השונות המשותפת כמדד לכיוון הקשר בין שני משתנים . שונות משותפת חיובית מצביעה על מתאם חיובי בין שני המשתנים , כלומר כאשר משתנה אחד מקבל ערכים גבוהים נצפה שגם המשתנה השני יקבל ערכים גבוהים וההפך . שונות משותפת שלילית מצביעה על מתאם שלילי בין שני המשתנים ושונות משותפת של אפס מצביעה על חוסר מתאם בין שני המשתנים . החיסרון הבולט של השונות המשותפת שאין ביכולתה להצביע על עוצמת הקשר בין שני המשתנים אלא רק על כיוונו . עובדה זו נובעת מהסיבה שהשונות המשותפת יכולה ( באופן תיאורטי ) לקבל כל ערך אפשרי . לדוגמא , בדוגמא עם המטבע והקוביה קיבלנו שהשונות המשותפת הינה ,-0 . 75 ולכן הסקנו שישנו מתאם שלילי בין תוצאת ההטלה הראשונה לתוצאת ההטלה השנייה . אולם , לא ניתן לקבוע האם מדובר במתאם חלש , בינוני או חזק . לשם כך אנו זקוקים למדד אשר יהיה חסום ע"י שני ערכים ובכך נוכל לקבוע לכל ערך של המדד את עוצמת הקשר . לשם כך נציג את מקדם המתאם ( הליניארי ) של פירסון , ( Pearson's Correlation Coefficient ) שפותח על ידי הסטטיסטיקאי קרל פירסון . מקדם המתאם של פירסון הינו מד...
אל הספר