דוגמה שונה לחלוטין , לכאורה , אנו יכולים למצוא בתהליכי השיכון של הבדואים בנגב . אוכלוסיה זו , המורגלת לחיי מחנה בנוף הפתוח , עוברת כיום תמורה ומעבר מרעיית צאן וחקלאות פרימיטיבית לעיסוק בחקלאות מתקדמת יותר ובעבודה שכירה במשקים ובמפעלים תעשייתיים . תמורה זו מצריכה מעבר ממגורי מאהל בדואי למגורי קבע . תחילה ממשיכים הבדואים להתגורר באוהלים במקום מגורים קבוע , אך במשך הזמן הם בונים לעצמם בתים וכך יוצרים בהדרגה ישוב קבע . תהליך זה , הנמשך מזה אלפי שנים , הואץ בדור האחרון על ידי פיתוח המשק החקלאי והתעשייתי המודרני של ההתיישבות היהודית והעיסוקים החדשים שנלוו לו בנגב . בעיית יישובם של הבדואים על ידי הממשלה היא פרשה סבוכה ובעלת פנים רבות . בדיוננו ניאלץ לבודד את מה שמעניין אותנו בנושא הנדון . לא רק בין הבדואים יש נטיה להשתכן במקום קבוע ולבנות בו בית קבע לעצמם . גם בממשל קיימת אהדה לתהליך זה , אך ממניעים שונים . אחד המניעים הוא הרצון , הבלתי מוצהר , לעודד את הבדואים לעבור מעיסוקיהם המסורתיים ומן החקלאות לעבודה שכירה במשקים היהודיים , בבניה ובמפעלים תעשייתיים , וכך לספק את הצורך בידיים עובדות בהתיי...
אל הספר